משורוולת ...לא בלוג אופנה

ושוב אני חוזרת לכתוב כאן , לא יודעת אם אפרסם אני חסומה ברשת לרישום ב- DRIVE ובא לי בא לי באלי לכתוב תוך כדי אז מה קורה איתי לאחרונה העבודה מתחילה לתפוס תאוצה כן , לא מתביישת להגיד שאני עובדת קשה הרבה שעות, הרבה זמן פקקים הרבה זמן מול מחשב ( בגלל זה בורחת לפה) אבל וזה אבל גדול!! יש לי המון סיפוק מהעבודה . סוף סוף אחרי תקופה מקרטעת , חזרתי לעבוד כמיישמת ואני ממש עם הידיים בתוך התוכנה עמוק בפנים . עוזרת למישהי בכירה לבנות את המערכת ותוך כדי לומדתולומדת ולומדת המון ככה אני אוהבת , כשלא משעמם היום האמת , יום חמישי, אני כבר קצת עייפה מכל השבוע אז הגעתי הנה בחצי קלאץ' קשקשתי בוואטסאפ ובפייסבוק ודיי התפזרתי וכשאני מתפזרת , אני צריכה להתפקס חזרה ומה יותר טוב מכתיבה . אז אני קצת שופכת פה על המקלדת  , כדי להסיח את דעתי מדברים שפחות בא לי להתעסק איתם ומה עם השרוול ? עדיין שם עליתי במשקל וירדתי ועשיתי ספורט והפסקתי ושמרתי על אוכל והוא שמר עליי נכון להיות 85 קילו שמתחלקים על אותם 164 ס"מ אחרי שמצחצחת שינים עושה קצת ספורט של זקנים באמבטיה , כזה שמוציא קליקים וקנאקים...

כבר הרבה זמן שאני שוקלת את זה חושבת על זה מבינה שחסר נדמה שלעולם לא חדלתי לכתוב כי אני כותבת בכל מקום אם זה באפליקציה בסלולרי אם זה בפייסבוק אם זה על פתק או לוח או סתם מפית אבל לא תמיד אלו באמת המילים הנכונות שמחפשות לפרוץ החוצה אולי אלו מקטעים, חצאי מחשבות אמנם הבלוג התחיל כסיפור על תהליך השרוול אבל האם באמת מעניין אתכם לדעת רק את זה ? אני אוהבת לכתוב על החיים שלי אוהבת לשתף את האנשים בעולם את הקורות אותי את המחשבות שלי ואם גרמתי למישהו אחד לחייך ביום - דייני וזה כמובן לא בלוג קומי זו אני וזהו. אז החלטתי לחזור לכתוב. כי יש לי על מה . מזהירה מראש שלא תמיד התכנים יהיו נוחים לקריאה אנא המנעו מהשתלחיות , שפוט- דלגו לפוסט הבא לפעמים יש משהו שנקרא שלשול מוח - זו מחלה של מילים שיוצאות בלי מחשבה ובלי הגהה לא תמיד בסדר הנכון , אבל צריכות להאמר כדי לנקות את הראש אני לא קונה ומן כמו בריג'ט ג'ונס , אני אוהבת להקליד את היומן אני שומרת ללו'ז יומי כן , קונה יומן יומי כמו של תלמידים. קומה מדבקות ומקשטת אני בת 41 אבל אוהבת שמח לי בעינים עוד לא סיימתי להאמ...

מסתבר שבית חולים קפלן שולח להמון בדיקות .המון! שוחחתי עם חברה שגם מועמדת לניתוח הזה והיא אמרה שהיא לא עברה חצי מהבדיקות שאני התבקשתי לעבור. חוץ מ- א.ק.ג ובדיקות דם , יש לי רשימה ארוכה של בדיקות :ריאות, קיבה, ושט, נשימה, אנדוקרינולוגיה ועוד ועוד ועוד.... התקשרתי למוקד קופ"ח כללית ולהפתעתי , קבעו לי תורים ממש קרובים , אפילו התחלתי לצחוק עם הבחורה מעבר לקו ש"רגע, לא לנתק  - יש עוד בדיקה!" בדיקה 1 - צילום חזה  8:00- אני טרוטת עיניים והמומת שינה. חוטפת את הקור של קופת החולים ישר בפנים . פקידה נחמדה מבקשת שאחכה בתור ולאחר דקות קצרות אני נקראת לחדר הרנטגן. בחדרון הקטן שכמעט לא מכיל את התחת הגדול שלי , אני מתפשטת ועוברת לחדר הבא תוהה כמה קרינה אני עומדת לספוג עכשו ובטוח שאני עוד אזהר היום בחושך  טכנאית הרנטגן מצמידה אותי לפלטה קרה ויוצאת אל מאחורי הזכוכית. בטח, שאני אחטוף את כל הקרינה לבד  ציצים קדימה, חיוך למצלמה , ברררר....קר!  ציצים הצידה , לא לזוז, להרים יד, לא לזוז, להצמד למתכת, לא לזוז! שיער להרים, לא לזוז ! תודה, שלום חכי לתשובה בחוץ מתלבשת...

נובמבר 2012 לא אחת התלבטתי  לגבי המשקל שלי נדמה לי לפעמים שאני נלחמת בטחנות רוח יותר מ-10 שנים שאני באותו משקל. קילו לפה קילו לשם אבל שומרת על משקל יציב. הבעיה  שהמשקל גבוה.  112ק"ג. זה המון. אני מרגישה את זה ברגליים, בגב, בנשימה ומה לא. זה כבר לא ענין של אסטתיקה, אני לא מתכוונת ללכת עם ביקיני. זה כבר עניין בריאותי. ניסיתי המון דיאטות. מאוזנות ולא מאוזנות. כאלו ואחרות. הבעיה היא שאני לא מצליחה להתמיד לאורך זמן ובדרך כלל תוך זמן קצר מעלה את הכל בעקבות  כך נופלת למעגל ולסחרור של אכזבה מעצמי ותחושות קשות. היו תקופות שאמרתי לעצמי- די! זה מה שיש. אני שמנה וזהו אבל כמובן - שגם בזה אני לא יכולה להתמיד לאורך זמן כי לא באמת טוב לי כך הגב כואב וכבד על הברכיים וכל דבר קטן גורם לי להתנשף וממש לא בא לי לפתח איזו מחלה בגלל ההשמנה הזו הגיע הזמן לעשות משהו בנידון וחסל סדר דיאטות ניגשתי לדבר שוב עם הרופאה. היא ניסתה לעזור לי בעבר עם כל מיני אפשרויות בקופת החולים אך לבסוף הציגה לי גם אפשרות של ניתוח ישנם למעשה 3 ניתוחים טבעת - ניתוח הפיך שבו מחדי...