משורוולת ...לא בלוג אופנה

וואו כמה זה קשה עם הראשון/ ראשונה. הכל לומדים מחדש,אין דרך ברורה , כל יום זה מסע אל הלא נודע אתמול הגדולה היתה קצת באופסייד. גם בבית הספר קיבלה בלק-אאוט במבחן וחזרה נסערת . מצד שני התרגשה מאחד החניכים שלה שמכבד אותה יותר מכולם ואצל ילדה כמוה , הטלטלה בין טוב לרע היא קיצונית ההכלה של החחויות והרגשות, לא תמיד פשוטה ובערב אחרי עבודה, אירוח, ארוחות ערב מפנקת שבא הציקה לאחותה והוקמה מהשולחן להפסקה  ורגיעה, החבל נמתח קצת יותר מדי מגיעה השעה ביום שמבחינתי נגמרו שירותי ההורות . כאילו איזה כפתור נכבה ואני לא יכולה יותר להכיל אף אחד בסביבה. רוצה לשבת בשקט , שלא יפנו אליי, שלא ידברו איתי זה החלק שהמוח על 10% סוללה. זה החלק שבו הווליום של הטלויזיה בלתי נסבל כל תזוזה לידי הופכת למושכת תשומת לב ומעייפת כל נוכחות לידי , מכבידה עליי כשהיו קטנות, היתה שעת שינה ועם כל הבעיות מסביב, בסוף הן היו נרדמות ואז היה לנו קצת שקט, אבל בגיל כמעט 15 , בלתי אפשרי להשכיב אותן לישון בשעה 20:00 ולהשאר רגע אחד לבד. ואז אומרים לה "די" והיא לא מגיבה, לא מתייחסת ושוב "די" ושוב ושוב ...

שוב הוא התעצבן על הגדולה בכל הקשור לטיפול בכלבה הסברתי לו שהוא חייב לעשות דברים בלב שלם ולהפסיק להתעצבן קבל אותה כמו שהיא עם כל הקושי שבדבר אנחנו מסוגלים לקבל את הילדים שלנו בקלות כמו שהם רק אם הם מתאימים למסגרות שלנו ילד החורג מהמסגרת שאנחנו קבענו , מייד חוטף את הכעס ואת התסכול שלנו אז החלטתי שלא עוד הסברתי לו שככה היא ואם הוא חושב להלחם בקיר, הוא רק יסיים עם גבס ביד לאיים עליה בעונש או בענינו חובות וזכויות זה לא דבר שעוזר אתה רוצה להעניש? - תעניש באותו רגע . תעשה החלטה ותעמוד בה אחרת גם הכוח שלך מולה נחלש אל תאיים שאם היא לא תעשה עכשו משהו, אז זה יתנקם בה בעתיד. היא תשכח מזה ורק תשאר עם ההרגשה שהיא מחוייבת אחרי משהו יחכה לה מאחורי הסיבוב עם ילדים חייבים להיות החלטיים , ברגע שהם 'מריחים' חוסר בטחון והחלטה, מבחינתם זו פירצה בגדר. אחרי שבת שעברה , החלטתי לשנות גישה ואני חושבת שגם מרגישים את זה בבית כשהסרתי מהגדולה את עול האחריות היא דוקא יותר קשובה , כשלא מכריחים אותה , אז אפשר להסתדר. ולגבי הכלבה , אמרתי לו שאו שהוא מטפל בה , או שהוא מסיר אחריות לגמרי. בכל א...

היתה לי שבת מאוד עצובה . רציתי שנארגן את הבית , שהבנות יעזרו לי , נסיים מהר ונבשל ביחד . במקום זה התחילו הריבים הרגילים .... חטפתי עצבים והעפתי את שתיהן מהחדר. הקטנה חזרה בשקט והמשיכה לסדר והגדולה .... ישבה עם הסלולרי אני צרחתי בבית והשתמשתי במילים קשות .ניקיתי ובכיתי מה בסך הכל ביקשתי? קצת עזרה ? אי אפשר לצפות מבת בת  15 לעזור בבית בלי להוציא את הנשמה מסתבר שלא. סיימתי לנקות את כל הבית עם קצת עזרה מהקטנה והבעל נחתי קצת והמשכתי לבשל בערב. כל היום הרגשתי כאילו הנשמה לי נמצאת בתחתית של התחתית לא עצבים , לא כעס, פשוט עצב . כל הזמן המחשבות בראש לא הפסיקו אולי הסטנדרטים שלי גבוהים מדי אולי אני מצפה דברים שלא אמורים לקרות אולי הם בכלל לא רוצים לעזור לי לנקות וזו רק בעיה שלי אם אני רוצה שהבית יהיה נקי לפחות פעם בשבועים - אז אני אנקה לבד יום למחרת , הגדולה התקשרה והתנצלה מה זה יעזור? שוב התנצלויות ומחר היא תתנהג שוב כאילו כל העולם סובב סביבה נכנעתי לעצב לכמה שעות ודיברתי עם חברות טובות שנתנו לי עצות זהב החלטתי .... החלטתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב , זה לא קשור ...

כבר הרבה זמן שאני שוקלת את זה חושבת על זה מבינה שחסר נדמה שלעולם לא חדלתי לכתוב כי אני כותבת בכל מקום אם זה באפליקציה בסלולרי אם זה בפייסבוק אם זה על פתק או לוח או סתם מפית אבל לא תמיד אלו באמת המילים הנכונות שמחפשות לפרוץ החוצה אולי אלו מקטעים, חצאי מחשבות אמנם הבלוג התחיל כסיפור על תהליך השרוול אבל האם באמת מעניין אתכם לדעת רק את זה ? אני אוהבת לכתוב על החיים שלי אוהבת לשתף את האנשים בעולם את הקורות אותי את המחשבות שלי ואם גרמתי למישהו אחד לחייך ביום - דייני וזה כמובן לא בלוג קומי זו אני וזהו. אז החלטתי לחזור לכתוב. כי יש לי על מה . מזהירה מראש שלא תמיד התכנים יהיו נוחים לקריאה אנא המנעו מהשתלחיות , שפוט- דלגו לפוסט הבא לפעמים יש משהו שנקרא שלשול מוח - זו מחלה של מילים שיוצאות בלי מחשבה ובלי הגהה לא תמיד בסדר הנכון , אבל צריכות להאמר כדי לנקות את הראש אני לא קונה ומן כמו בריג'ט ג'ונס , אני אוהבת להקליד את היומן אני שומרת ללו'ז יומי כן , קונה יומן יומי כמו של תלמידים. קומה מדבקות ומקשטת אני בת 41 אבל אוהבת שמח לי בעינים עוד לא סיימתי להאמ...