ניתוח שרוול-הבדיקות

מסתבר שבית חולים קפלן שולח להמון בדיקות .המון!
שוחחתי עם חברה שגם מועמדת לניתוח הזה והיא אמרה שהיא לא עברה חצי מהבדיקות שאני התבקשתי לעבור.

חוץ מ- א.ק.ג ובדיקות דם , יש לי רשימה ארוכה של בדיקות :ריאות, קיבה, ושט, נשימה, אנדוקרינולוגיה ועוד ועוד ועוד....
התקשרתי למוקד קופ"ח כללית ולהפתעתי , קבעו לי תורים ממש קרובים , אפילו התחלתי לצחוק עם הבחורה מעבר לקו ש"רגע, לא לנתק  - יש עוד בדיקה!"

בדיקה 1 - צילום חזה 
8:00- אני טרוטת עיניים והמומת שינה. חוטפת את הקור של קופת החולים ישר בפנים .
פקידה נחמדה מבקשת שאחכה בתור ולאחר דקות קצרות אני נקראת לחדר הרנטגן.
בחדרון הקטן שכמעט לא מכיל את התחת הגדול שלי , אני מתפשטת ועוברת לחדר הבא
תוהה כמה קרינה אני עומדת לספוג עכשו ובטוח שאני עוד אזהר היום בחושך 
טכנאית הרנטגן מצמידה אותי לפלטה קרה ויוצאת אל מאחורי הזכוכית.
בטח, שאני אחטוף את כל הקרינה לבד cool
ציצים קדימה, חיוך למצלמה , ברררר....קר!
 ציצים הצידה , לא לזוז,
להרים יד, לא לזוז,
להצמד למתכת, לא לזוז!
שיער להרים, לא לזוז !
תודה, שלום
חכי לתשובה בחוץ
מתלבשת הכי מהר שאפשר
ושוקעת בספר מצחיק בחדר ההמתנה.
אחרי כמה דקות שומעת שקוראים בשמי
תשובה חיובית שהכל בסדר ואפילו יש לי דיסק משלי .יוהו!

בדיקת לב , אקו במאמץ
אתם מטילים ספק בפומפה שלי? אני אראה לכם מה זה ....
אחרי יום עבודה קשה במיוחד אני מתייצבת עם הגדולה שארזתי אחרי החוג, בקרדיו-סנטר- מרכז לבדיקות לב.
רופאה צעירה ונחמדה מורה לי להתפשט , להשאר רק בחזיה
עולה על מכשיר הליכה והרופאה מחברת לי חוטים בכל איזור החזה והגב
מרגישה ממש אשה-ביונית 
צועדת לאט על מכשיר ההליכה ואחרי כמה דקות השיפוע גדל ואז אני צועדת במרץ
הרופאה מודדת לי שוב לחץ דם ואני תוהה מתי יגמר לי האויר לגמרי
18:30 בערב. יום ראשון. יום קשה בעבודה ועוד עכשו להתחיל להתאמן פה??פפפפ... אין לי כוח!
אחרי כמה דקות השיפוע יורד ואני ממשיכה לצעוד עד שהמכונה מפסיקה.
הכל בסדר- היא מחייכת- תשובות בשבוע הבא .


US קיבה, ושט, תריסריון
איחס, זו אחת הבדיקות הכי מגעילות שעברתי.
שוב בוקר, הפעם בצום , מתעלפת בלי קפה , קור כלבים בקופת חולים. מזל שאני ראשונה.
טכנאית ממש נחמדה מסבירה לי מה לעשות ומושיבה אותי בחדר הרנטגן.
כאן יש מכונה ממש ענקית שנראית כמו מיטה אבל ניצבת
המון צינורות, תחבושות....אמא לה!!! מה הולכים לעשות לי?? אני רוצה הביתה!
רופאה ניגשת אחרי כמה דקות ומורה לי לעמוד בין המיטה הזו לאיזור הצילום
נותנת לי מיכל עם 250 CC (בערך קופסת גבינה) עם חומר לבן בפנים (בריום)
שיכולתי להשבע שזה ממש צבע אקריל לבן אם לא היה לזה איזה שמץ של טעם תות (מהויטמינצ'יק- נשבעת לכם!)
"אני מצלמת ואת לא מפסיקה לשתות"
טוב, אני אומרת לעצמי, כמו שאמר הגשש: באשר אבדנו- אבדנו
גומעת וגומעת את הבררה הלבנה הזו , משתדלת לא לנשום מהאף  או יותר נכון לא לנשום בכלל
כמו שאת שותה כוס מים , אני משכנעת את עצמי
וכשזה נגמר וההיא צילמה כל מה שהיא צריכה היא מתרחקת ואומרת - חכי בחוץ לתשובה
אני מרימה גבה , הייתי בטוחה שאני אמורה לשתות גם את המיכל השני
יש!!! תודה לאל!
מתלבשת מהר ורצה לשירותים. מתאפקת לא להקיא את הנשמה , אבל מסתבר שריפלקס ההקאה שלי לא ממש עובד
כל הפה שלי לבן כאילו שתיתי מיכל צבע 
בלעעעע......
מחכה לתשובות ואחר כך טסה לרכב . בדרך רואה מוכר ביגלה .
או!! בדיוק האדם הנכון לפגוש אחרי צום וגועל כזה.
יאמממי!! ביגלה עם שומשום מעולם לא היה כל כך טעים!
ועכשו גילוי נאות- הבריום צריך גם לצאת מהגוף מתישהו וזה החלק היותר בעיתי.
איך אומרים בתוכנית "הפרלמנט"? - זה לא נושא שאני רוצה להרחיב עליו.

ספירומטריה
הבדיקה הזו נשמעת כל כך מתוחכמת , אבל היא לא.
שוב בוקר, הפעם לא צריך צום
נוסעת למרפאה בקצה השני של העיר ומחכה ומחכה
האחות קוראת לי פנימה
מגישה לי קופסת פלסטיק שקופה , מחולקת לתאים עם כדורים צבעוניים בפנים 
מזכיר לי קצת את המשחקים של הילדות שלי 
"תנשפי הכי חזק שאת יכולה בלי לעצור" היא מסבירה 
ואני לוקחת המון אויר ונושפת...ונושפת...ונושפת....ונושפת 
עד לא נשאר מולקולת חמצן אחת בריאות שלי 
האחות מחייכת ומרוצה מהתוצאה
תשובות תשלחנה הביתה 
תודה ושלום .

בדיקות דם 
כאן ממש הרגשתי נתונה לחסדיה של האחות בקופת חולים
כמה מבחנות?? מה, אני אמורה להזין איזה ערפד?
לפחות שיבוא לנשוך בצוואר ולא מהיד ....
אחרי הבדיקה אני מרגישה מסוחררת נורא
האחות משכיבה אותי על המיטה ונותנת לי קצת מים וסוכר
ואני חושבת לעצמי....זה עדיין לא נגמר

דיאטנית בריאטרית
כאן אני נתקלת באחת מבעלות המקצוע הכי מקצועניות ונחמדות  שפגשתי 
ענבר ויטנבר, אני אעשה לה פרסומת. תגגלו עליה קצת , יש לה בלוג בסלונה .
ענבר מסבירה לי שוב בסבלנות על כל עניין התזונה לפני ואחרי הנתוח
אומרת שכדאי להכנס לשגרת אכילה עוד לפני הניתוח כדי להתרגל לאורח חיים שונה 
מבטיחה שתלוה אותי גם אחר כך בכל שאלה.
אני נפגשת איתה עוד מספר פעמים לפני הניתוח 
מצליחה לרדת עוד 2-3 ק"ג ומרגישה שאולי....  רק אולי...הצלחתי לעלות על איזה שביל בדרך הנכונה.

עו"ס
רני רהב אתם מכירים ? אז זה אח שלו התאום.
לא באמת, אבל ממש נראה ככה.
בחור משעשע ומצחיק שהשיחה איתו זרמה בלי הפסקה 
למה צריך בדיקת עו"ס ?
למעשה צריך אישור של פסיכיאטר, כי התהליך הוא לא רק גופני אלא גם נפשי ופסיכולוגי
צריך לבדוק אם למנותח יש את החוזק הנפשי לעבור את השינוי הקיצוני הזה.
לשיחה הזו באתי מהמקום הכי אמיתי שלי 
סיפרתי לו על הקשיים, על הרצון, על האכזבות 
על כך שאני לא במירוץ לביקיני. אני אשה נשואה ואמא לילדות שקשה לה ללכת עד המכולת 
או לשבת על הרצפה לשחק איתן 
או לישון בלילה , או לסחוב את עצמי 
שאני מיואשת ומובסת ורוצה שינוי . 
הוא סיפר שגם אשתו עברה את הניתוח והוא בהחלט מבין את תחושותיי ואת הרצון האמיתי לשנות
ואת חוסר היכולת לעמוד בדיאטות רגילות ומתישות.

**********************
חוזרת הביתה , מסמנת עוד V על הדף 
מחכה לתשובות ושולחת את הכל לבית החולים .
עכשו - ממתינים לועדה .

תגובות

Eliphal אמר/ה…
איזה פירוט מעולה. אני ממש מקווה שהבלוג שלך יגיע לעיניים נזקקות כי יש בו כ"כ הרבה עבור אלה שמתלבטים וחוששים, שזה פשוט אוצר. כתוב עם חוש הומור, אבל היה לי לא נעים לחייך אפילו. קצת מפחיד.
ואני כמובן חולה נפש שכמותי חייב להעיר משהו טכני (כשהקהילה תרוץ אני מבטיח להתאשפז במקום בו מטפלים בפסיכים כמוני). מעבר למה שכתבתי לך בתגובות הקודמות על העברה של דיסקוס לשפה העברית, תכנסי בפריסה לאיפיונים של הפוסט עצמו. יש שם פונקציה של הוספת שיתופים מתחת לפוסטים. אני משום מה לא רואה אותם אצלך. ודווקא בבלוג שלך זה מגה חשוב. אנשים בטח ירצו לשתף את הפוסטים שלך.
‏liza אמר/ה…
חחחחחח תעיר בשמחה, אני לוקחת כל הערה והארה למלוא תשומת ליבי
וזה משפר פלאים את הבלוג
המון המון תודה .
אכן מקווה שזה יגיע לאנשים הנכונים- כי המון צמאים למידע .
‏‫גיל סדרס‬‎ אמר/ה…
וואי אחותי - לא ידעתי שזה כרוך בככ הרבה
‏‫גיל סדרס‬‎ אמר/ה…
כל הכבוד לך
‏liza אמר/ה…
לא בכל בית חולים מבקשים את כמות הבדיקות הזו . אני העדפתי לעבור את כל הבדיקות כדי שאדע שהכל בסדר

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

כשיש לימונים ....מכינים לימונדה . ממש טעימה

ניתוח שרוול-על פרגון, חוסר פרגון והחלטה אחת אמיצה

ניתוח שרוול-זימון להרצאה בבית החולים.