שבת לא משהו

היתה לי שבת מאוד עצובה .
רציתי שנארגן את הבית , שהבנות יעזרו לי , נסיים מהר ונבשל ביחד .
במקום זה התחילו הריבים הרגילים ....
חטפתי עצבים והעפתי את שתיהן מהחדר.
הקטנה חזרה בשקט והמשיכה לסדר והגדולה .... ישבה עם הסלולרי
אני צרחתי בבית והשתמשתי במילים קשות .ניקיתי ובכיתי
מה בסך הכל ביקשתי? קצת עזרה ?
אי אפשר לצפות מבת בת  15 לעזור בבית בלי להוציא את הנשמה

מסתבר שלא.

סיימתי לנקות את כל הבית עם קצת עזרה מהקטנה והבעל
נחתי קצת והמשכתי לבשל בערב.
כל היום הרגשתי כאילו הנשמה לי נמצאת בתחתית של התחתית
לא עצבים , לא כעס, פשוט עצב .

כל הזמן המחשבות בראש לא הפסיקו
אולי הסטנדרטים שלי גבוהים מדי
אולי אני מצפה דברים שלא אמורים לקרות
אולי הם בכלל לא רוצים לעזור לי לנקות
וזו רק בעיה שלי
אם אני רוצה שהבית יהיה נקי לפחות פעם בשבועים - אז אני אנקה לבד

יום למחרת , הגדולה התקשרה והתנצלה
מה זה יעזור? שוב התנצלויות ומחר היא תתנהג שוב כאילו כל העולם סובב סביבה

נכנעתי לעצב לכמה שעות ודיברתי עם חברות טובות שנתנו לי עצות זהב
החלטתי ....
החלטתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב , זה לא קשור אליהם
חזרתי הביתה וישר נכנסתי למטבח
הכנתי מאפינס תפוחים  . יצא משו-משו
בישול ואפיה תמיד משפרים לי את מצב הרוח
אז מקום להתעסק בדרמה היומית , החלטתי לעשות משהו חיובי
אחר כך הכנתי לכולם דיסה

והתעלמתי, בעיקר התעלמתי
מהמניפולציות שרצו להפעיל עלי
מהפרשנות שלי
מהאוטומט של להתערב ולהאשים את עצמי
כן, אני יודעת שהוא כועס, מאוכזב ואולי זו רק הנחה שלי
אבל אני מרגישה את הוויב. זה שלו.
ככה אני כרגע , take it or leave it
אני עובדת קשה , חוזרת גמורה אך מרוצה
ובשעות המעעטות שיש לי עד השינה ... מעדיפה להתרכז בחיובי

הבוקר הגדולה קמה עם שיעול נוראי , העדיפה להשאר בבית. אמרתי לה שזו החלטה שלה בלבד.
אני לא יודעת מה היא מרגישה בגרון וכמה היא עייפה או חולה. החלטה שלה בלבד ואני לא שופטת ולא כועסת והכל בסדר.
הנמכתי ציפיות , הנמכתי סטנדרטים , הורדתי לחץ
זה לא מקדם אותי או אותם לשום מקום.

אולי באמת הסטנדרטים שלי גבוהים, אולי אני משווה למה שאני הייתי פעם בגילה
או גםם הסטנדרטים שלי מעצמי גבוהים ואז אני מתאכזבת ומלקה את עצמי על זה
אני בת 42. די. הגיע הזמן להיות אני נטו . בלי ציפיות, בלי אכזבות, בלי הנחות, בלי שיפוטיות ובלי אגו .
נ-ט-ו.