משורוולת ...לא בלוג אופנה

שוב הוא התעצבן על הגדולה בכל הקשור לטיפול בכלבה הסברתי לו שהוא חייב לעשות דברים בלב שלם ולהפסיק להתעצבן קבל אותה כמו שהיא עם כל הקושי שבדבר אנחנו מסוגלים לקבל את הילדים שלנו בקלות כמו שהם רק אם הם מתאימים למסגרות שלנו ילד החורג מהמסגרת שאנחנו קבענו , מייד חוטף את הכעס ואת התסכול שלנו אז החלטתי שלא עוד הסברתי לו שככה היא ואם הוא חושב להלחם בקיר, הוא רק יסיים עם גבס ביד לאיים עליה בעונש או בענינו חובות וזכויות זה לא דבר שעוזר אתה רוצה להעניש? - תעניש באותו רגע . תעשה החלטה ותעמוד בה אחרת גם הכוח שלך מולה נחלש אל תאיים שאם היא לא תעשה עכשו משהו, אז זה יתנקם בה בעתיד. היא תשכח מזה ורק תשאר עם ההרגשה שהיא מחוייבת אחרי משהו יחכה לה מאחורי הסיבוב עם ילדים חייבים להיות החלטיים , ברגע שהם 'מריחים' חוסר בטחון והחלטה, מבחינתם זו פירצה בגדר. אחרי שבת שעברה , החלטתי לשנות גישה ואני חושבת שגם מרגישים את זה בבית כשהסרתי מהגדולה את עול האחריות היא דוקא יותר קשובה , כשלא מכריחים אותה , אז אפשר להסתדר. ולגבי הכלבה , אמרתי לו שאו שהוא מטפל בה , או שהוא מסיר אחריות לגמרי. בכל א

אני תוהה לעיתים אם אני אמא ששמה גבולות או מגבלות השבוע היתה לי שיחה חשובה עם חברה שבמהלכה הגעתי לכמה תובנות חשובות בעקבות תובנות אלו , ניסיתי קצת לשנות את ההתנהגות שלי ובאמת נהייה לי יותר קל פחות עייפתי את עצמי נפשית ומחשבתית כל פעם שצצה לה מחשבה מדכאת ומנמיכה או יותר נכון מחשבה מלאת שיפוטיות והלקאה עצמית , סילקתי אותה בחנתי את הסיטואציה ופעלתי בהתאם יצא לי להעניש את הגדולה השבו בגלל סיטואציה שמבחינתי זה "הרג ובל יעבור" . שקרים, מניפולציות. לא בבית ספרי . לקחתי לה את הטלפון ל- 24 שעות. בלי צעקות, בלי היסטריה, בלי דרמה בשקט ובאסרטיביות אמרתי לה שההתנהגות הזאת לא מקובלת היא שיקרה וגרמה לקטנה לשקר ולחפות עליה הסברתי לה מה הגבול ועבדתי על עצמי לא להתעצבן מהפרצופים שלה זו עבודה עצמית קשה. מודה . לשכנע את עצמי שעשיתי כמיטב יכולתי באותו רגע . להיות שלמה עם עצמי . הורות זו דרך מלאה עיקולים ופניות , עליות וירידות צריך להיות קפטן של ספינת פיראטים כדי לנווט את הדבר הזה בחוכמה וביטחה . יום למחרת היה לי שקט , הגדולה נוטה להתקשר המון ופתאום אין חפירות וזה היה טוב ל

היתה לי שבת מאוד עצובה . רציתי שנארגן את הבית , שהבנות יעזרו לי , נסיים מהר ונבשל ביחד . במקום זה התחילו הריבים הרגילים .... חטפתי עצבים והעפתי את שתיהן מהחדר. הקטנה חזרה בשקט והמשיכה לסדר והגדולה .... ישבה עם הסלולרי אני צרחתי בבית והשתמשתי במילים קשות .ניקיתי ובכיתי מה בסך הכל ביקשתי? קצת עזרה ? אי אפשר לצפות מבת בת  15 לעזור בבית בלי להוציא את הנשמה מסתבר שלא. סיימתי לנקות את כל הבית עם קצת עזרה מהקטנה והבעל נחתי קצת והמשכתי לבשל בערב. כל היום הרגשתי כאילו הנשמה לי נמצאת בתחתית של התחתית לא עצבים , לא כעס, פשוט עצב . כל הזמן המחשבות בראש לא הפסיקו אולי הסטנדרטים שלי גבוהים מדי אולי אני מצפה דברים שלא אמורים לקרות אולי הם בכלל לא רוצים לעזור לי לנקות וזו רק בעיה שלי אם אני רוצה שהבית יהיה נקי לפחות פעם בשבועים - אז אני אנקה לבד יום למחרת , הגדולה התקשרה והתנצלה מה זה יעזור? שוב התנצלויות ומחר היא תתנהג שוב כאילו כל העולם סובב סביבה נכנעתי לעצב לכמה שעות ודיברתי עם חברות טובות שנתנו לי עצות זהב החלטתי .... החלטתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב , זה לא קשור אליה

ושוב אני חוזרת לכתוב כאן , לא יודעת אם אפרסם אני חסומה ברשת לרישום ב- DRIVE ובא לי בא לי באלי לכתוב תוך כדי אז מה קורה איתי לאחרונה העבודה מתחילה לתפוס תאוצה כן , לא מתביישת להגיד שאני עובדת קשה הרבה שעות, הרבה זמן פקקים הרבה זמן מול מחשב ( בגלל זה בורחת לפה) אבל וזה אבל גדול!! יש לי המון סיפוק מהעבודה . סוף סוף אחרי תקופה מקרטעת , חזרתי לעבוד כמיישמת ואני ממש עם הידיים בתוך התוכנה עמוק בפנים . עוזרת למישהי בכירה לבנות את המערכת ותוך כדי לומדתולומדת ולומדת המון ככה אני אוהבת , כשלא משעמם היום האמת , יום חמישי, אני כבר קצת עייפה מכל השבוע אז הגעתי הנה בחצי קלאץ' קשקשתי בוואטסאפ ובפייסבוק ודיי התפזרתי וכשאני מתפזרת , אני צריכה להתפקס חזרה ומה יותר טוב מכתיבה . אז אני קצת שופכת פה על המקלדת  , כדי להסיח את דעתי מדברים שפחות בא לי להתעסק איתם ומה עם השרוול ? עדיין שם עליתי במשקל וירדתי ועשיתי ספורט והפסקתי ושמרתי על אוכל והוא שמר עליי נכון להיות 85 קילו שמתחלקים על אותם 164 ס"מ אחרי שמצחצחת שינים עושה קצת ספורט של זקנים באמבטיה , כזה שמוציא קליקים וקנאקים

כבר הרבה זמן שאני שוקלת את זה חושבת על זה מבינה שחסר נדמה שלעולם לא חדלתי לכתוב כי אני כותבת בכל מקום אם זה באפליקציה בסלולרי אם זה בפייסבוק אם זה על פתק או לוח או סתם מפית אבל לא תמיד אלו באמת המילים הנכונות שמחפשות לפרוץ החוצה אולי אלו מקטעים, חצאי מחשבות אמנם הבלוג התחיל כסיפור על תהליך השרוול אבל האם באמת מעניין אתכם לדעת רק את זה ? אני אוהבת לכתוב על החיים שלי אוהבת לשתף את האנשים בעולם את הקורות אותי את המחשבות שלי ואם גרמתי למישהו אחד לחייך ביום - דייני וזה כמובן לא בלוג קומי זו אני וזהו. אז החלטתי לחזור לכתוב. כי יש לי על מה . מזהירה מראש שלא תמיד התכנים יהיו נוחים לקריאה אנא המנעו מהשתלחיות , שפוט- דלגו לפוסט הבא לפעמים יש משהו שנקרא שלשול מוח - זו מחלה של מילים שיוצאות בלי מחשבה ובלי הגהה לא תמיד בסדר הנכון , אבל צריכות להאמר כדי לנקות את הראש אני לא קונה ומן כמו בריג'ט ג'ונס , אני אוהבת להקליד את היומן אני שומרת ללו'ז יומי כן , קונה יומן יומי כמו של תלמידים. קומה מדבקות ומקשטת אני בת 41 אבל אוהבת שמח לי בעינים עוד לא סיימתי להאמ

טרילוגית 50 גוונים של אפור,עשתה מספיק רעש ובאזזז , כך שגם אנשים שלא קראו אותה , יודעים על מה כולם מדברים . כשקראתי את הספר הראשון- 50 גוונים של אפור או יותר  shades of GREY   ולא GRAY , נסחפתי עם אנסטסיה וכריסטיאן בסיפור האהבה המטורפת שלהם, בחוסר הבטחון, בגישוש אחר מגע אנושי ואוהב ויחד עם זאת מתיחה ופריצה של  גבולות מיניים. מצרפת כאן קישור ל סקירה שכתבתי בעבר . קראתי את הטרילוגיה באנגלית ונשבתי בקסמיה או יותר נכון בקסם הספר הראשון. גם השני נחמד עד האמצע ולאחר מכן זה דביק ולעוס. לאחר מכן הגיעו לידי הספרים בעברית וכאן זו כבר היתה התאבדות. התרגום של הספרים היה יותר גרוע מספר ילדים לא מוצלח. את כל הניואנסים הקטנים של מחשבותיה של אנסטסיה , תרגמו כמו ילדה פקאצית בת 14 ואיבדו את כל הקסם . 50 גוונים: הסרט כשיצא הסרט , התארגנו חבורה גדולה של בנות וחיכינו בהתרגשות לבאות. יצא שהסרט הוא מן פרומו , תקציר לספר. נגעו , לא נגעו , או שיותר נכון התמקדו בסיפור האהבה ופחות באירוטיקה.זה דיי מובן , בהתחשב בכך שאם היו מסריטים את הסצנות עצמן , זה היה הופך את הכל לפורנו זול . אישית, נהניתי מ