רשומות

מציג פוסטים מתאריך דצמבר, 2018

שתביני מה זה "די"

וואו כמה זה קשה עם הראשון/ ראשונה. הכל לומדים מחדש,אין דרך ברורה , כל יום זה מסע אל הלא נודע אתמול הגדולה היתה קצת באופסייד. גם בבית הספר קיבלה בלק-אאוט במבחן וחזרה נסערת . מצד שני התרגשה מאחד החניכים שלה שמכבד אותה יותר מכולם ואצל ילדה כמוה , הטלטלה בין טוב לרע היא קיצונית ההכלה של החחויות והרגשות, לא תמיד פשוטה ובערב אחרי עבודה, אירוח, ארוחות ערב מפנקת שבא הציקה לאחותה והוקמה מהשולחן להפסקה  ורגיעה, החבל נמתח קצת יותר מדי מגיעה השעה ביום שמבחינתי נגמרו שירותי ההורות . כאילו איזה כפתור נכבה ואני לא יכולה יותר להכיל אף אחד בסביבה. רוצה לשבת בשקט , שלא יפנו אליי, שלא ידברו איתי זה החלק שהמוח על 10% סוללה. זה החלק שבו הווליום של הטלויזיה בלתי נסבל כל תזוזה לידי הופכת למושכת תשומת לב ומעייפת כל נוכחות לידי , מכבידה עליי כשהיו קטנות, היתה שעת שינה ועם כל הבעיות מסביב, בסוף הן היו נרדמות ואז היה לנו קצת שקט, אבל בגיל כמעט 15 , בלתי אפשרי להשכיב אותן לישון בשעה 20:00 ולהשאר רגע אחד לבד. ואז אומרים לה "די" והיא לא מגיבה, לא מתייחסת ושוב "די" ושוב ושוב

שיחת הבהרה

שוב הוא התעצבן על הגדולה בכל הקשור לטיפול בכלבה הסברתי לו שהוא חייב לעשות דברים בלב שלם ולהפסיק להתעצבן קבל אותה כמו שהיא עם כל הקושי שבדבר אנחנו מסוגלים לקבל את הילדים שלנו בקלות כמו שהם רק אם הם מתאימים למסגרות שלנו ילד החורג מהמסגרת שאנחנו קבענו , מייד חוטף את הכעס ואת התסכול שלנו אז החלטתי שלא עוד הסברתי לו שככה היא ואם הוא חושב להלחם בקיר, הוא רק יסיים עם גבס ביד לאיים עליה בעונש או בענינו חובות וזכויות זה לא דבר שעוזר אתה רוצה להעניש? - תעניש באותו רגע . תעשה החלטה ותעמוד בה אחרת גם הכוח שלך מולה נחלש אל תאיים שאם היא לא תעשה עכשו משהו, אז זה יתנקם בה בעתיד. היא תשכח מזה ורק תשאר עם ההרגשה שהיא מחוייבת אחרי משהו יחכה לה מאחורי הסיבוב עם ילדים חייבים להיות החלטיים , ברגע שהם 'מריחים' חוסר בטחון והחלטה, מבחינתם זו פירצה בגדר. אחרי שבת שעברה , החלטתי לשנות גישה ואני חושבת שגם מרגישים את זה בבית כשהסרתי מהגדולה את עול האחריות היא דוקא יותר קשובה , כשלא מכריחים אותה , אז אפשר להסתדר. ולגבי הכלבה , אמרתי לו שאו שהוא מטפל בה , או שהוא מסיר אחריות לגמרי. בכל א

מגבלות או גבולות

אני תוהה לעיתים אם אני אמא ששמה גבולות או מגבלות השבוע היתה לי שיחה חשובה עם חברה שבמהלכה הגעתי לכמה תובנות חשובות בעקבות תובנות אלו , ניסיתי קצת לשנות את ההתנהגות שלי ובאמת נהייה לי יותר קל פחות עייפתי את עצמי נפשית ומחשבתית כל פעם שצצה לה מחשבה מדכאת ומנמיכה או יותר נכון מחשבה מלאת שיפוטיות והלקאה עצמית , סילקתי אותה בחנתי את הסיטואציה ופעלתי בהתאם יצא לי להעניש את הגדולה השבו בגלל סיטואציה שמבחינתי זה "הרג ובל יעבור" . שקרים, מניפולציות. לא בבית ספרי . לקחתי לה את הטלפון ל- 24 שעות. בלי צעקות, בלי היסטריה, בלי דרמה בשקט ובאסרטיביות אמרתי לה שההתנהגות הזאת לא מקובלת היא שיקרה וגרמה לקטנה לשקר ולחפות עליה הסברתי לה מה הגבול ועבדתי על עצמי לא להתעצבן מהפרצופים שלה זו עבודה עצמית קשה. מודה . לשכנע את עצמי שעשיתי כמיטב יכולתי באותו רגע . להיות שלמה עם עצמי . הורות זו דרך מלאה עיקולים ופניות , עליות וירידות צריך להיות קפטן של ספינת פיראטים כדי לנווט את הדבר הזה בחוכמה וביטחה . יום למחרת היה לי שקט , הגדולה נוטה להתקשר המון ופתאום אין חפירות וזה היה טוב ל

שבת לא משהו

היתה לי שבת מאוד עצובה . רציתי שנארגן את הבית , שהבנות יעזרו לי , נסיים מהר ונבשל ביחד . במקום זה התחילו הריבים הרגילים .... חטפתי עצבים והעפתי את שתיהן מהחדר. הקטנה חזרה בשקט והמשיכה לסדר והגדולה .... ישבה עם הסלולרי אני צרחתי בבית והשתמשתי במילים קשות .ניקיתי ובכיתי מה בסך הכל ביקשתי? קצת עזרה ? אי אפשר לצפות מבת בת  15 לעזור בבית בלי להוציא את הנשמה מסתבר שלא. סיימתי לנקות את כל הבית עם קצת עזרה מהקטנה והבעל נחתי קצת והמשכתי לבשל בערב. כל היום הרגשתי כאילו הנשמה לי נמצאת בתחתית של התחתית לא עצבים , לא כעס, פשוט עצב . כל הזמן המחשבות בראש לא הפסיקו אולי הסטנדרטים שלי גבוהים מדי אולי אני מצפה דברים שלא אמורים לקרות אולי הם בכלל לא רוצים לעזור לי לנקות וזו רק בעיה שלי אם אני רוצה שהבית יהיה נקי לפחות פעם בשבועים - אז אני אנקה לבד יום למחרת , הגדולה התקשרה והתנצלה מה זה יעזור? שוב התנצלויות ומחר היא תתנהג שוב כאילו כל העולם סובב סביבה נכנעתי לעצב לכמה שעות ודיברתי עם חברות טובות שנתנו לי עצות זהב החלטתי .... החלטתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב , זה לא קשור אליה

כשיש לימונים ....מכינים לימונדה . ממש טעימה

תמונה
ושוב אני חוזרת לכתוב כאן , לא יודעת אם אפרסם אני חסומה ברשת לרישום ב- DRIVE ובא לי בא לי באלי לכתוב תוך כדי אז מה קורה איתי לאחרונה העבודה מתחילה לתפוס תאוצה כן , לא מתביישת להגיד שאני עובדת קשה הרבה שעות, הרבה זמן פקקים הרבה זמן מול מחשב ( בגלל זה בורחת לפה) אבל וזה אבל גדול!! יש לי המון סיפוק מהעבודה . סוף סוף אחרי תקופה מקרטעת , חזרתי לעבוד כמיישמת ואני ממש עם הידיים בתוך התוכנה עמוק בפנים . עוזרת למישהי בכירה לבנות את המערכת ותוך כדי לומדתולומדת ולומדת המון ככה אני אוהבת , כשלא משעמם היום האמת , יום חמישי, אני כבר קצת עייפה מכל השבוע אז הגעתי הנה בחצי קלאץ' קשקשתי בוואטסאפ ובפייסבוק ודיי התפזרתי וכשאני מתפזרת , אני צריכה להתפקס חזרה ומה יותר טוב מכתיבה . אז אני קצת שופכת פה על המקלדת  , כדי להסיח את דעתי מדברים שפחות בא לי להתעסק איתם ומה עם השרוול ? עדיין שם עליתי במשקל וירדתי ועשיתי ספורט והפסקתי ושמרתי על אוכל והוא שמר עליי נכון להיות 85 קילו שמתחלקים על אותם 164 ס"מ אחרי שמצחצחת שינים עושה קצת ספורט של זקנים באמבטיה , כזה שמוציא קליקים וקנאקים