משורוולת ...לא בלוג אופנה

טרילוגית 50 גוונים של אפור,עשתה מספיק רעש ובאזזז , כך שגם אנשים שלא קראו אותה , יודעים על מה כולם מדברים . כשקראתי את הספר הראשון- 50 גוונים של אפור או יותר  shades of GREY   ולא GRAY , נסחפתי עם אנסטסיה וכריסטיאן בסיפור האהבה המטורפת שלהם, בחוסר הבטחון, בגישוש אחר מגע אנושי ואוהב ויחד עם זאת מתיחה ופריצה של  גבולות מיניים. מצרפת כאן קישור ל סקירה שכתבתי בעבר . קראתי את הטרילוגיה באנגלית ונשבתי בקסמיה או יותר נכון בקסם הספר הראשון. גם השני נחמד עד האמצע ולאחר מכן זה דביק ולעוס. לאחר מכן הגיעו לידי הספרים בעברית וכאן זו כבר היתה התאבדות. התרגום של הספרים היה יותר גרוע מספר ילדים לא מוצלח. את כל הניואנסים הקטנים של מחשבותיה של אנסטסיה , תרגמו כמו ילדה פקאצית בת 14 ואיבדו את כל הקסם . 50 גוונים: הסרט כשיצא הסרט , התארגנו חבורה גדולה של בנות וחיכינו בהתרגשות לבאות. יצא שהסרט הוא מן פרומו , תקציר לספר. נגעו , לא נגעו , או שיותר נכון התמקדו בסיפור האהבה ופחות באירוטיקה.זה דיי מובן , בהתחשב בכך שאם היו מסריטים את הסצנות עצמן , זה היה הופך את הכל לפורנו זול . אישית, נהניתי מ

אפריל 2014  3 חודשים לניתוח. כיון שהמידות שלי משתנות בקצב מסחרר ולמרות שקיבלתי והעברתי המון בגדים בין חברות, עדיין המכנס הכי נוח ללבוש כרגע זה פשוט מכנס טייץ.אני לא עובדת אז כרגע חשוב לי ללבוש מה שנוח . בתור בחורה שמנה במשקל של 112 ק"ג , לא ממש פשוט למצוא מכנס  טייץ במידה XXXXXXXL.... וביננו - זה גם לא ממש יפה . אני גם לא מאלה שאוהבות ללכת עם טוניקות עד הירכיים או הברכיים גם ככה אני מטר ואפונה ועוד ללבוש טוניקה? -עוד יחפשו אותי במדור לחיפוש קרובים. אבל כשאין ברירה אז אין ברירה. לאחר פרידה מ- 20ק"ג  בערך נכנסתי לאחד ממחסני ההלבשה הגדולים בעיר ורכשתי 3 מכנסי טייץ במידה הכי גדולה. באתי הביתה ומדדתי (נראה לכם שאני אמדוד שם? בחיים לא!) ונוכחתי לדעת שהם קצת לוחצים בבטן. אחרי שבועיים ניסיתי אותם שוב וכאילו שהם נתפרו למידתי או שאני פשוט ירדתי מספיק כדי להיות במידתם. מכנסי טייץ וחולצת טריקו באורך נורמלי (עד האגן), נעלי אצבע (שזה פוסט בפני עצמו) וחיוך על השפתיים. כן , אני , עם טייץ וטריקו , מסתובבת ברחוב בלי שום בושה . וזה לא שאני כבר בגזרה של דוגמנית

יום ראשון הגדולה לא הלכה לבית הספר.  יצאנו לטייל ביחד , עשינו קצת קניות אך בעיקר נהניתי איתה 'כמו שנהניתי עם הקטנה כמה ימים לפני. היה לי חשוב שיהיה להם זמן אמא לפני שאני מתאשפזת. אחרי הצהריים 'כשהתארגנתי והכנתי תיק הייתי מבולבלת לגמרי. היה לי קשה מאוד להפרד מהן והתאפקתי לא לבכות. מעכתי אותן במיליון חיבוקים ונשיקות והגדולה בכתה . הבטחתי שאתקשר כל יום להגיד להם בוקר טוב ולילה טוב . הגענו לבית החולים בערב. יום לפני הניתוח . הכניסו אותי לחדר עם עוד מישהי מבוגרת . החלפתי בגדים והתישבתי במיטה. האחות הגיעה, בודקת לחץ דם וחום ותוקעת לי זריקת קלקסן לדילול דם בבטן. מסתבר שאת הזריקה הזו אני אצטרך להזריק בסופו של דבר במשך חודש כמעט ..... הזוגי ואני מדברים וצוחקים. הוא בעיקר מרגיע אותי כי הלחץ שלי הוא מההרדמה עצמה. הוא עוזב אותי מאוחר בערב , לא לפני שבדקנו שהניתוח אחרי שעה 15:00 בצהריים  והוא מבטיח לי שיגיע שעה לפני. אחרי שהוא עוזב, מגיעה עוד מישהי לחדר, כנראה עם קצת בעיה פסיכיאטרית. משגעת את האחיות והרופאים ולא נותנת לנו לישון בלילה . י ום שני מתעוררת מוקדם , שוב

שוב אני מוצאת את עצמי בדרכי לקופת החולים לביצוע בדיקות דם . הייתי צריכה גם לעבור בדיקת א.ק.ג. והיתה שם אחות כזאת אנטיפטית שכמעט  ולא עשתה לי את הבדיקה עד שהודעתי לה שאני  בצום ולא מתכוונת לחכות עוד שעתיים! היום נסעתי עד לבי"ח לפגישה עם המרדים. בסוף התברר שזה בכלל מחר והפקידה הטעתה אותי ביום.  איזה בעסה, עד שמצאתי חניה .... אבל לפחות משהו טוב יצא מזה. נסעתי ישר לצומת ביל"ו ושרפתי  שעתיים בטיולים ורכישות. בכלל ,בשבוע הזה אני יוצאת כל יום מהבית. נהנית מהשמש זה מסיח את דעתי מהניתוח עצמו כי אני מאוד מתרגשת. חוששת ממה שיקרה אחרי. שינוי כל הרגלי האכילה זה ממש כמו לעשות RESTART  לקיבה. מצד שני חברות שלי והבת שלי נרשמו לקבוצת תמיכה של הרזייה והן יורדות יפה במשקל אז למה אני צריכה ניתוח? אמממ.... זה קצת גורם לי אי נוחות כאילו שאני לוקחת כאן איזה קיצור דרך . העובדה היא שמחודש יולי אני במגמת ירידה וכבר ירדתי כמעט 4 ק"ג. 4 ק"ג  ביותר מחצי שנה.... הבעיה היא שאני צריכה להוריד 40 ! ואין לי סבלנות  להצלחות של 200 גרם או חצי קילו בשבוע. זה שובר או

עם קבלת הפקס מהגברת הנחמדה מהפוסט הקודם , כל הסניף שלי כבר יודע שכבר יש תאריך. המנהלת  הישירה שלי פותחת את  היומן וקובעת לי שבועיים חופש תוך פרגון מכל הלב ומרגיעה אותי שאם אצטרך יותר, אין שום בעיה . שמחה וששון בסניף- כולם דואגים, שואלים, מחזקים , סקרנים והמצב הרוח שלי רק עולה למרות החששות. מנהל הסניף שלי מודיעה למנכלית שאני זקוקה לחופש בסוף ינואר בגלל ניתוח וההיא? מתפוצצת!! בשום אופן לא מאפשרת חופשים עד סוף מרץ המנהלת הישירה מסבירה לה שזה ניתוח , אבל את המנכלית זה לא מעניין - אין חופשים וזהו. אני שומעת על כל זה וכותבת מייל למנכלית. מסבירה לה שאם לא עכשו, אני אאלץ להמתין שנה לניתוח וזה חשוב לי מאוד ידעתי שעוד שנה , טיפת האומץ שעוד יש לי תתנדף. אני מקבלת מייל חזרה שזה אינו פיקוח נפש ואין אישור לחופש ואין אישור לעבוד מהבית (כאילו שביקשתי דבר כזה...) ואם צריך שאחכה גם שנה. אני בשוק מהמייל ומחוסר הרגישות. אני לא עובדת חדשה. אני ותיקה כאן מאוד, עובדת טובה ונאמנה לחברה ופעם ראשונה שנתקלת בקיר אטום שכזה. החלטתי לא לוותר ולבקש לשוחח איתה היא לא הסכימה תחילה

דצמבר 2013 יום רביעי , יום העבודה כמעט מגיע לסיומו אני מקבלת טלפון מקידומת 08. אני  מסננת כי אני בטוחה שזה ממישהו שאני לא רוצה לענות. אחרי כמה דקות , מקשיבה לתא קולי ושם השאירה הודעה , מישהי ממוקד הזמנת תורים של בי"ח קפלן השאירה הודעה שאחזור אליה  אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההה ממהרת לרשום מספר ולהתקשר חזרה ותפוס ושוב תפוס ועוד פעם תפוס ותפוס ושוב תפוס ועוד פעם תפוס  תפוס  תפוס   אווווווווווף!!! אני כבר בלחץ. זהו, תפסו לי את התור ועכשו אני אחכה שנתיים . מתקשרת לקטר לבעל. זה בדרך כלל עוזר לקדם ענינים.  תקראו לזה קארמה אבל זה עובד! כמובן שתוך כדי קיטור אני מצליחה לתפוס את המחלקה אישה מאוד נחמדה מסבירה לי ששמי עלה במסגרת קיצור תורים. OK? מה זה קיצור תורים? ניתוח חצי פרטי? צריך לשלם? היא מסבירה שמשרד הבריאות מקצה עוד יום לניתוחים בשעות אחה"צ והמנתח הוא זה שבוחר את מי לנתח  ושמי עלה בגורל.בחיי שזו פעם ראשונה שזכיתי באיזושהיא הגרלה . קודם כל נשפתי לרווחה כי הבנתי שאני מקרה קל , אז הכל בסדר ושמחתי נורא היא נתנה לי 2

בחודש נובמבר נקבעה לי פגישה עם צוות של בית החולים לימים נודע לי שהפגישות האלו עם אנשי הצוות נקראות "הוועדה". הגעתי לבית החולים, בבוקר, בזמן, עם כל תיק המסמכים והבדיקות  והמתנתי ........ והמתנתי...והמתנתי......והמתנתי....... ממש כמו נפתלי בסיר הסירים..... יש לי מזל שאני ממש סבלנית בקטעים האלו ותמיד מוצאת מה לעשות, מה לקרא או על מה לחלום בין לבין דיברתי עם עוד אישה שגם המתינה. היא סיפרה לי את קורותיה על ההרזיה והשמנה ושוב הרזיה וכמה שהיא מחכה לניתוח הזה דיברנו על בית החולים ועל המנתח עצמו  לאט לאט הצטרפו עוד כמה חבר'ה , חלקם מנותחים, חלקם לפני כולם שואלים שאלות , מסוקרנים, איך קורה ומה קורה ואיך מרגישים אחרי ולפני  מציגים תמונות ואנחנו בוחנים שוב ושוב אם מדובר באותו האדם התוצאות מדהימות והמספרים נשמעים כמו אגדה  היתה שם אישה שירדה מעל 60 ק"ג!! ועוד גבר שירד 40!  כולם אנשים רזים ונמרצים,מחייכים וסבלניים, מברכים את הרופא ואת הצוות. תהיתי מתי אני אהיה כמוהם , נמרצת ובריאה . מתי גם אני אגיע לכאן רזה, אשב מול אחת כמוני, מול בחורה מיואשת ואומר ל

מסתבר שבית חולים קפלן שולח להמון בדיקות .המון! שוחחתי עם חברה שגם מועמדת לניתוח הזה והיא אמרה שהיא לא עברה חצי מהבדיקות שאני התבקשתי לעבור. חוץ מ- א.ק.ג ובדיקות דם , יש לי רשימה ארוכה של בדיקות :ריאות, קיבה, ושט, נשימה, אנדוקרינולוגיה ועוד ועוד ועוד.... התקשרתי למוקד קופ"ח כללית ולהפתעתי , קבעו לי תורים ממש קרובים , אפילו התחלתי לצחוק עם הבחורה מעבר לקו ש"רגע, לא לנתק  - יש עוד בדיקה!" בדיקה 1 - צילום חזה  8:00- אני טרוטת עיניים והמומת שינה. חוטפת את הקור של קופת החולים ישר בפנים . פקידה נחמדה מבקשת שאחכה בתור ולאחר דקות קצרות אני נקראת לחדר הרנטגן. בחדרון הקטן שכמעט לא מכיל את התחת הגדול שלי , אני מתפשטת ועוברת לחדר הבא תוהה כמה קרינה אני עומדת לספוג עכשו ובטוח שאני עוד אזהר היום בחושך  טכנאית הרנטגן מצמידה אותי לפלטה קרה ויוצאת אל מאחורי הזכוכית. בטח, שאני אחטוף את כל הקרינה לבד  ציצים קדימה, חיוך למצלמה , ברררר....קר!  ציצים הצידה , לא לזוז, להרים יד, לא לזוז, להצמד למתכת, לא לזוז! שיער להרים, לא לזוז ! תודה, שלום חכי לתשובה בחוץ מתלבשת הכי מהר