ניתוח שרוול-זימון להרצאה בבית החולים.

בנות דודותיי עברו את הניתוח ורזו בצורה נפלאה
אפילו חברתי הטובה עברה אותו ורזתה בצורה איטית ונהדרת
חקרתי אותה רבות על הכל והיא זו שנסכה ב את הבטחון ללכת עוד צעד קדימה.
מה גם  שננזפתי לא אחת ע"י הרופאה שלי ,שהגיע הזמן שאעשה משהו עם המשקל שלי לפני שבעיות כמו כולסטרול ולחץ דם יחמירו .
לאחר שהבנתי שאין דרך אחרת , ביקשתי הפנייה לניתוח. 
ההפניה נשלחה ולאחר כמה ימים,התקשרו אליי מבית חולים "קפלן" ברחובות לצורך זימון להרצאה .

נרגשת וחוששת ,יחד עם עוד בערך 20 איש , הלכנו אחרי  הרופא, דרך מליון מסדרונות, לחדר הרצאות.

ד"ר ספוז'ניקוב - מנתח  מקצועי , הסביר לנו על הניתוח. על ההשלכות שלו, על ההצלחות שלו , יתרונות וחסרונות וענה על שאלות.
הוא דיבר ואני חוטפת התקף חרדה.
מה חשבתי לעצמי? זה ניתוח לכל דבר .
כמו כל ניתוח , גם כאן מדברים על שיעור תמותה.
תמותה? אני? לא כרגע, תודה.

חזרתי הביתה בתחושה של "לא!!!!!"

קרעתי את כל הדפים שחילקו לנו בהרצאה 
ואמרתי לאמא שלי שלא תציק לי יותר בנושא הזה כי זה לא בשבילי .
הפחד גדול מהרצון.

ההחלטה היתה לנסות לרדת במשקל בעצמי.
ניסיתי לחזור לדיאטה זו או אחרת ואף הצלחתי לרדת קילו-שניים וזהו. 
בכל פעם עליתי חזרה כל מה שירדתי.
חזרה לאותו משקל- לא משנה מה אני אוכלת.
ספורט? ממש לא בכיוון. אין לי זמן וגם אין לי כוח .
ולא? ספורט עבורי הוא לא שחרור ולא רגיעה. מבחינתי זו מעמסה שצריך לעשות
וכשמשהו הופך למעמסה - זה כבר לא נעים .

כמו דון קישוט שנלחם בתחנות הרוח, חזרתי כמו גדולה למעגל של הרזייה-השמנה-אכזבה-יאוש.
כאילו משהו במוח פשוט לא מצליח לשים את הגבול ולהחזיק מעמד לאורך זמן.
מסביב שוב שומעת שהנה זו ירדה והנה ההוא רזה עם תוכנית כזו או אחרת ורק אני לא מצליחה.
בצר לי ,קוראת שוב ושוב ברשת
מבינה שאין ברירה אחרת.
שאם אין "שוטר בראש"  צריך שיהיה שוטר בבטן.

עברו כמה ימים לא קלים של התלבטויות. 

חוזרת שוב לרופאה בתחושת תבוסה נוראית. היא דוקא מרגיעה ותומכת.
הזוגי לא ממש תומך בגלל מהות הניתוח . אני מבינה את החשש שלו.
בכל זאת, זו הרדמה וזה ניתוח ואשפוז.

נכנסתי לקבוצה באינטרנט ואני קוראת המון את ההצלחות שלהם ואת הקשיים שלהם ולומדת הרבה .
אין חכם בכעל נסיון- אני מאוד דוגלת במשפט הזה.
אפילו ראיתי סרטון  של הניתוח (אני לא נגעלת ) והאמת שזה הרגיע אותי, כי זה נותן סוג של תחושת שליטה על מה שעומד לקרות.
עכשו כל שנותר הוא להזמין תורים לצרור הבדיקות שקיבלתי....
יש לי עוד הרבה זמן להתחרט. פחדנית.